לבחור בחיבור: איך שירה מצאה את דרכה חזרה לשמחה

מאת אביה אטקין, מנחה קבוצות

שירה היא תלמידת כיתה ה' חובבת ספרים, שכבר תקופה ארוכה משתמשת בקריאה כמגן מפני אתגרים חברתיים.

במהלך המפגשים הקבוצתיים השבועיים שלנו, שירה הייתה בדרך כלל שקטה ומרוחקת. באמצעות העבודה המשותפת שלנו, גילינו שחוויה כואבת במסיבת יום הולדת הפכה לאבן הפינה של החרדה החברתית שלה, מה שהוביל אותה להימנע לחלוטין מכל פעילות הקשורה לימי הולדת - כולל חגיגות יום ההולדת שלה. הזהירות שלה לא נבעה מגסות רוח, אלא ממנגנון הגנה שנבנה בקפידה כתוצאה מכאב קודם. נראה היה שהיא מאמינה שריחוק רגשי הוא ההגנה היחידה שלה.

הכל השתנה במהלך שיחה אישית עמוקה על יום הולדתה הקרוב. במקום ללחוץ עליה לחגוג, הקשבתי. חקרנו כיצד מחסומי המגן שלה, שבעבר היו נחוצים, הפכו כעת למגבלות. יחד, כיבדנו את החלק בה שעבד קשה כל כך כדי לשמור עליה בטוחה, תוך הכרה עדינה בכך שהיא כעת חזקה מספיק כדי לחוות שמחה.

ברגע מכונן, קור הרוח ששמרה שירה בקפידה התנפץ. דמעות זלגו - לא של עצב, אלא של הכרה ושחרור. היא הבינה שהיא כבר לא צריכה להסתתר, ששבריריות יכולה להתקיים לצד כוח.

בסוף הפגישה שלנו, היא לא רק הייתה פתוחה לחגוג את יום הולדתה, אלא אפילו הזמינה שתי חברות קרובות להצטרף אליה.

התוצאה היפה ביותר של העבודה המשותפת שלנו הייתה שהדינמיקה של קבוצת הלמידה הרגשית-חברתית השתנתה. במקום שהיה פעם היסוס סביב שירה, קשרים אמיתיים החלו לפרוח. הריפוי שלה לא היה רק אישי - הוא השפיע על הקבוצה כולה, ויצר סביבה תומכת ומבינה יותר.

הסיפור של שירה מזכיר לנו שריפוי הוא לעתים רחוקות מחיקת כאב העבר, אלא הבנת הכאב, השלמה איתו ובסופו של דבר, בחירה בחיבור על פני הגנה.